שפות מרובות על פי שיטת לוסקי / דידי יער (סטודנטית שנה א' במכללת לוסקי)

שיטת הטיפול בשפות מרובות, דוגלת בשימוש באומנויות שונות, ככלים משלימים לטיפול הפסיכותרפיה המבוססת בעיקרה על דיאלוג. דרך כלים אלו, יכול המטופל לנדב אינפורמציה מכל רובד למטפל במצבים בהם אינו מסוגל או רוצה לשוחח על הדברים, או במצבים בהם שיחה על הנושא אינה מספיקה או מוגבלת כמו לדוגמא, במצבים של טראומה, הדחקה, הפעלת מנגנוני הגנה וכדומה.
דרך האומנויות השונות יכול המטופל להשליך תכנים על האומנויות השונות כמו משחק דמויות, ציורים או פסלים המשמשים מרחק אסתטי בינו לבין הנושא המטופל, לשחרר תחושות שונות, להגיע לתובנות וקתרזיס.

לכל מטופל או קבוצה, כאינדיבידואל, ישנם כלים שהוא\הם מתחבר\ים אליהם יותר, כיוון שקל להם לפעול ברובד מסויים בו הם "חזקים" יותר. על כן, כדאי לשלב במהלך טיפול\הנחיית תהליך כלים שונים מרבדים שונים לאימון האינטיליגנציות השונות, ובכך ליצור את אפקט השלמות, ההוליזם. כלים שונים מבטאים דברים שעולים מרבדים שונים ומלמדים אותנו דברים שונים על עצמנו ועל המטופל. מתוך שימוש בכלים שונים ניתן לבצע אינטגרציה ולקבל תמונה שלמה.

האומנויות, על פי שיטת לוסקי, פועלות בארבעת הרבדים:
מדיטציות פועלת ברובד הרוחני.
סיפורים ושימוש בדמיון פועלים ברובד השכלי.
אומנויות פלסטיות פועלות ברובד הרגשי.
תהליכים, טקסים ותרגילים פועלים ברובד הפיסי.

מדיטציה, הפועלת ברובד הרוחני, הינה התבוננות פנימית מרוכזת ועמוקה של אדם לתוך עצמו, הנעשית דרך הרפיה, הרגעות, שימת לב לנשימות, הרפיה של החלק השכלי, כשהמטרה היא התבוננות ומנוחה ללא התרכזות במחשבות, והגעה לשלב התודעה- המדיטציה.
מדיטציה נועדה להפגיש את המודט עם האני האמיתי שלו, שהוא בעצם ריק. על פי שיטת לוסקי, העולם הוא מרחב ריק. האדם בוחר להיות מי שהוא. דרך התבוננות במחשבות ההולכות ובאות בזמן המדיטציה, האדם יכול לשאול את עצמו מי הוא בעצם? מה זה אני? האם הוא המחזיק במחשבות, או האם המחשבות מחזיקות בו. מכך, יכול האדם להבין בעצם שהוא הבוחר במחשבות, ועל כן יש לו הזכות לבחור במחשבות המזינות את נפשו.

מדיטציה בשילוב עם דמיון, הפועלת ברובד השכלי, היא שם כללי לטכניקות שונות שעושות שימוש מכוון בכוח הדימיון. טיפול בדמיון מודרך נעשה במצב של הרפיה נפשית וגופנית, אז ההכרה השכלית "הולכת לנוח" ומפנה מקום לדמיון דרכו עולים תכנים מן התת מודע.
קיימות שלוש דרכים בהן אפשר להשתמש בדמיון לטיפול:
1.דמיון פתוח – זהו מצב בו דברים פשוט עולים מהתת מודע ללא הדרכה או הכוונה בפרטים. דוגמא לכך היא שיחזור גלגולים. שימוש בדמיון פתוח מסייעת למטופל לנדב אינפורמציה למטפל בעל הכלים לניתוח.
2. דמיון מתוכנת – מסייע ביצירת תמונת דמיון ספציפית, או חווית אירוע מסוים. משתמשים בדמיון זה כאשר רוצים להעביר את המטופל סיטואציה או חוויה ספציפית ולהעביר אותו תהליך.
3. דמיון מודרך – מצב זה הוא שכיח יותר בעולם הטיפול. הדמיון המודרך הוא בעצם שילוב של הדמיון הפתוח והמתוכנת. הדמיון המודרך מתקשר לרובד השכלי היות והוא נעשה דרך המוח, המודע והתת מודע.
בבסיס שיטת הדמיון המודרך עומדת ההנחה כי המוח האנושי מגיב באופן זהה לאירוע, בין אם הוא דמיוני ובין אם הוא מציאותי. על כן, ניתן להשתמש בדמיון ככלי טיפולי שביכולתו לשנות מצבים גופניים, נפשיים, שכליים ורוחניים. כמו כן, ניתן להשתמש בו על מנת להתמקד בריכוז, ניווט המחשבות ותיעול המחשבות לשיפור דרכי החשיבה, חזרה אל העבר ושחזור זכרונות, התמקדות בהווה ושינוי הרגלים, או התמקדות בעתיד ודמיונו באופן הרצוי למנוחה ושלווה.
עבודה מסוג זה יכולה להביא לשינויים רבים כגון חיזוק הבטחון העצמי, שינוי הרגלים, סיועי וטיפול במחלות, טיפול בפוריות, הקלה על כאבים שונים, טיפול בבעיות הורות וזוגיות, התמודדות עם מצבי משבר ושכול, סגירת מעגלים פתוחים מהעבר, אימון וחיזוק אינטיליגנציות ועוד.

שימוש בסיפורים, הפועלים ברובד השכלי,יכולים לסייע בחיזוק או אימון אינטיליגנציה מסויימת, בנגיעה בנושא מסוים הרלבנטי לחייו של המטופל או בהעברת תהליך מסויים הנוגע למטופל. דרך הדמיון בעצם, ניתן לחזק את עולם הדמיון והפנטזיה, ובכך לעודד אצל המטופל את היכולת לדמיין מציאות אחרת, טובה יותר, לדמיין מחשבות ואמונות שישרתו אותו יותר בשינוי ובריפוי הרצוי לו בחייו.
רבי נחמן מברסלב אמר "אנשים אומרים, שסיפורי מעשיות יפים הם לשינה, ואילו אני אומר, שעל ידי סיפורי מעשיות אפשר לעורר ישנים משנתם".
כששומעים סיפור זה אחרת, טוען צבי איל (2006), סיפורים, וכלים נוספים העובדים דרך הדמיון והשכל, חודרים לתודעה דרך "הדלת האחורית", עוקפים את המגגנות, הקליפות והתבניות, הפחדים והרתיעות הטבעיות שלנו. ברגע שסיפור גורם לנו להתרגש, לצחוק, לבכות, לקוות או להתפלל, הנפש שוכחת לרגע את המחסומים, המגננות והאילוצים של חיי היומיום.
לרגע, יכולה מטופלת להבלע בעלילה, להפוך לנסיכה אבודה שהתרחקה מארמון המלוכה ודרך מרחק זה, הנקרא "מרחק אסתטי" יכולה המטופלת שהפכה לנסיכה להתבונן בתוצר, במטאפורה, להשליך על הדמות רגשות, תחושות, מחשבות ותובנות לגביה, בשקט ובלי הפחד להתעסק ישירות בנפשה.
שאילת שאלות לאחר סיפור, יכולה לסייע למטופל או לקבוצה לעכל את הסיפור\נושא\אינטיליגנציה, לפרוק מועקה, לעבד, להסיק מסקנות ולעבור תהליך בערך או אינטיליגנציה מסוימת.

שימוש בשירה בתהליך טיפולי, עובד ברובד הרגשי. כשאנו שרים, המוח מתעסק בעיקר בשירה עצמה והדבר מאפשר לתוכן והמשמעות לעבור את מחסום המודע ישירות לתת מודע, לגעת בנו ולהכנס לעולם הרגשי. אנו יכולים לבטא את רגשותינו, להזדהות רגשית, להגיע לקתרזיס רגשי, להגיע לתובנות ומסקנות. דרך השירה, בעצם ניתן לעורר רגש ללא התערבות השכל וההכרה.
שירים הם דרך משוב. דרך שירים שאנשים מזמזמים, אפשר לבדוק למה דווקא שיר מסוים מדבר אלינו או למה דווקא שיר מסוים "נדבק" אלינו.
צ'אנטינג, הוא השימוש במנטרות. מנטרה, היא משפט או רעיון שאדם משנן לעצמו על מנת ליצור תהליך חינוכי פנימי לשם שינוי עמדה, אמונה ומחשבה. מנטרות אמנם עובדות ברמה השכלית ומתקשרות לאינטיליגנציה 5 – מחשבה. אך בהפיכת המנטרה לצ'אנט- שירה, היא פועלת ברמה הרגשית והופכת למחשבה רגשית היוצרת אמונה ומשפיעה על המציאות.
השימוש בצלילים ותדרים והגייתם מפתחים ומסייעים בחיזוק האינטיליגנציות השונות.

שימוש ביצירה פלסטית, עובד ברובד הרגשי גם הוא, זאת ניתן לראות לפי העובדה הפיסית שידיים הן שלוחות של הלב. איכות המשותפת לכל אומנויות היצירה היא דרך המשוב. דרך המשוב נעשית התבוננות.
היצירה עצמה היא תהליך טיפולי. בזמן ציור לדוגמא, מעכל היוצר רגשות, חש קתרזיס רגשי, מתרוקן מן השליליות ומקבל הזדמנות לפתח מודעות ולמלא את היצירה בתוכן, ערכים ואינטיליגנציות חדשות וחיוביות יותר.
בציור, ישנה משמעות לכל תהליך היצירה: בחירת הצבעים, הכלים והחומרים הנוספים בהם משתמשים, קצב העבודה, גישת היוצר בזמן העבודה וכדומה.
היצירה משמשת מעין דף חלק, קיים בכך מימד של שליטה ובחירה. היוצר עושה מה שהוא רוצה. למימד זה, אפקט טיפולי גדול. במצבים של הצפה רגשית לדוגמא, כשהמטופל חש שהרגשות משתלטים עליו, נותנת לו השליטה והבחירה הקלה גדולה, פורקן.
לאחר היצירה, מגיע שלב ההתבוננות, המשוב. ההתבוננות הינה עבודת המודעות, המשמשת לאימון ערכי חיים, שינויי עמדות וכדומה.
בתהליך ההתבוננות, על פי שיטת לוסקי (ולהבדיל משיטות תרפיה באומנות קיימות), לומד המטפל את הסימבוליקה האישית של המטופל, עוזר לו לפרש את עצמו. המטפל שואף להיות כמה שפחות פרשן, ועל כן לא ישתמש בפרשנויות קיימות או ניתוחים סובייקטיבים, היות ובשלב זה ישנה נטייה להשלכה גדולה של המטפל על היצירה. מכאן, עוסק המטפל יחד עם המטופל בהתבוננות אובייקטיבית ובתיאור פשוט של מה נמצא על הדף. תיאור פשוט הינו התבוננות ללא תגובה מודעת. התבוננות כזו מביאה את המטופל לחידוד מחשבות, רגשות ולהתבהרות המודעות.
עפ"י שיטת לוסקי, דרושים לפחות עשרה ציורים בכדי לאבחן את המטופל, וזאת בכדי לראות מוטיבים חוזרים ולא לבצע פרשנויות.

בהנחיית מדיטציות, תהליכים המשתמשים בדמיון, סיפורים, שירים ואומנויות שונות, למדתי שחשוב לי לשים לב למספר דברים:
1.מבחינת מדיטציות ותהליכים שונים, חשוב בתור מנחה להבין שמה שהמנחה לא מעיז לעשות, הקבוצה לא תעז לעשות, ובמקרים בהם המנחה עצמו נמצא במצב של מבוכה או צחוק, כמו שקרה לי בזמן שהנחתי את מדיטציית לוסיוגה, הדבר מראה בדרך כלל על חוסר הכלה של המנחה עצמו את המבוכה. הדבר יכול לגרום לשאר הקבוצה להגיע לאותו המצב. על כן, כעת, חשוב לי לשים לב למצבי ההכלה שלי את מבוכתי ולתרגל את הכלתה, הכלתי.
2. במצבים בהם אני נעזרת בחומר כתוב, חשוב לעצור הרבה, ולקחת את החומר הכתוב למקום שלי, להביא דוגמאות מחיי ומנסיוני. חשוב לבדוק שהנושא שאני מדברת עליו ברור לי, היות ורק כשהוא ברור לי אני יכולה לדבר עליו בבטחון ובחופשיות.
3. בהנחיית קבוצות, חשוב ליצור קשר עין, להסתכל על האנשים, להרגיש אותם, לשים לב שאני לא יוצרת קשר עין עם אדם אחד בלבד.
4. לדבר בקצב שקבוצה או מטופל יחיד יוכלו לעקוב. ולהתאים את קצב הדיבור לכלי בו אני משתמשת. לדוגמא, למדתי כי בהנחיית מדיטציות יש לדבר גם בטון רך מאוד ומרגיע ובקצב איטי מאוד. בתור מנחה, כדאי לי לנסות להכנס לנעלי המודטים, ולנסות לשער כמה זמן הם צריכים לכל שלב. הבנתי מתוך התנסותי, כי בדרך כלל המודטים צריכים הרבה יותר זמן השתהות בכל שלב, כשלי בתור מנחה ישנו קצב מהיר יותר.
5. כמנחה, עליי לדעת על איזה ערך או אינטיליגנציה אני עובדת, ולדעת שאין לצפות מראש כיצד תגיב לכך הקבוצה או המטופל.
6. עוד למדתי במהלך הסמסטר וההתנסות שלי בהנחיות, הוא לא לקחת את חברי הקבוצה כיודעי הכל, אחרי הכל הם מתמסרים לחוויה חדשה שאינם יודעים לאן היא הולכת ומה קורה בשלביה. לדעתי, כדאי להסביר לפני את מהות התהליך, את השלבים של התהליך, להכין אותם לקראת חלקים כמו שימוש בדמיון, שירה, הגייה, נשימות ותופעותיה, במה להתמקד וכדומה. בעצם אני מבינה שככל שמתנסים יותר בהנחיית תהליכים ואומנויות שונות, לומדים מה הם הדברים שיכולים להקל על קבוצה או מטופלים יחידים לעבור את התהליכים בהתמסרות מוחלטת ולהפיק מכך את המיטב.
7. בתהליכים שונים ובמדיטציות בפרט, אנשים לעיתים נרדמים בשלב מסוים. למדתי, כי ישנם מנגנוני הגנה ששומרים עלינו מפני תכנים או דמיונות מסוימים שעולים, ועל כן הרדמות בשלבים כאלה מגיעה כדי לפתור את האדם מלהתמודד עם דברים שאינו יכול להכיל. על כן, בתור מטפלת, כדאי וחשוב להבין באיזה שלב נרדם האדם, הדבר יכול לספק לי בתור מטפלת אינפורמציה נוספת על המטופל.

ביבליוגרפיה:
1.דאלי, ט. ועמיתים. (1995). תרפיה באמנות – התפתחויות חדשות, תיאוריה ומעשה. הוצאת "אח". קרית ביאליק.
2. איל, צ. (2006). כששומעים סיפור זה אחרת – התמודדות וצמיחה על פי המעשיות של רבי נחמן מברסלב. הוצאת "ידיעות ספרים". תל אביב.