ה"אין" הוא שבריר השניה שבין מחשבה למחשבה.
הוא הזמן שלפני הבחירה.
הוא המקום הריק שיתמלא ברצון החופשי.
הדף החלק, הנקי.

ה"אין", הוא בעצם הזמן שלוקח עד שתתקלף הקליפה ויתגלה הפרי.
עד שייפתח הגולם ויחשף הפרפר.
הזמן שלוקח עד ההגעה אל הרצון החופשי.

אני מדמה את ה"אין" לזמן שלפני הצטמצמות האור למען הכלי.
כשהכל היה אור, לא היה כלום בעצם.
אחרי החלוקה לשניים (האור והכלי), קיבל האור את המשמעות שלו.
היה מי שהכיל אותו, רצה אותו והרוויח אותו.
ואז הוא הפך ל"יש".

ה"אין" הוא כשהכל נמצא,אבל לא מצוי בתוך איזושהי מעטפת.
עולם ה"יש" הוא המעטפת. הוא העור והגידים שנרקמים כדי ליצור את הגוף.
הוא כל האפשרויות שהיו ב"אין", שנכנסו עכשיו לתוך מסגרת ויצרו "יש".

לפעמים ה"יש" בעולם העשייה הוא "יש" אוטומטי שלא בא אחרי "אין".
כמו מחשבה אוטומטית שלא באה אחרי החשבת כל אפשרויות החשיבה,
כמו מעשה שלא בא אחרי מציאת הרצון האמיתי.

ה"אין" נחוץ ל"יש" בכדי שיהיה לו מתוך מה להתהוות.
ה"יש" נחוץ ל"אין" כדי שיקבל משמעות ויהפוך למשהו.

העולם נמצא בכל חלקיק של שניה בנקודת התחלה
שהתאפשרה הודות לעובדה שחלקיק שניה קודם לכן היה שם לא כלום,
ריק שתחתיו אפשר היה להתחיל הכל מהתחלה.

"יש" שמגיע אחרי "אין", הוא "יש" נכון. הוא מגיע מתוך האור הבלתי מוגבל
ומגביל את האור לתוכו.
עשייה כזאת, שבאה מתוך הרצון החופשי היא משפיעה ולא מושפעת .
עשייה כזאת שאינה נשלטת על ידי דחפים רגשיים, אמונות וגישות שנטמעו, רצונות שלא באים מהאמת או צרכים פיסיים שנובעים מחוסר מדומה, אלא מתוך "הכל" שנימצא קודם לה
היא העשייה הנכונה שתביא למציאות רצויה.

 לחץ/י כאן לטיפול או כאן לסדנאות