הכעס - מה עושים איתו?

-----

כשאני מתבטא בצורה אגרסיבית אני מעודד אגרסיביות נוספת מצידי ומצב סובבי. כאשר אני מתבטא בצורה עדינה אני מעודד עדינות נוספת מצידי ומצד סובבי. כאשר אני רוצה לבטא אגרסיביות אך לא מאפשר לעצמי, על מנת שלא לעודד אגרסיביות נוספת – מה קורה?
אני נשאר עם אגרסיביות בתוכי, שיוצרת רעלים – אני חייב לפרקה.
 
כיצד?
א) בעזרת פעילות ספורטיבית
ב) בעזרת צעקות
ג) בעזרת הנשימה
ד) בעזרת האהבה
 
ישנן שתי צורות של חוסר ביטוי הכעס:
הראשונה הינה להפנים את הכעס כמתואר קודם ועל ידי כך השארתו במערכת ויצירת נזקים.
נזק נפוץ שהנו תוצר הכעס המופנם הנו מחלת הסרטן.
השנייה הינה התמרת הכעס לחמלה.
דרך זו הינה למעשה פירוק הכעס בעזרת האהבה. כאשר קיים כעס ישנו חוסר באהבה. כשם שחושך הוא רק חסימה של האור, כך הכעס הוא חסימה של האהבה. כאשר נביא עוד אור אל החושך, החושך יעלם מיד וללא מאבק. כך גם כאשר נביא עוד אהבה – הכעס יעלם מיד וללא מאבק ויתפרק לאטומים המרכיבים אותו.
 
כיצד נתמיר כעס לחמלה מבלי ליצור הפנמה?
 
הדבר הראשון שעלינו לקבל על עצמנו הנו – אחריות.
קבלת האחריות חייבת להיות מוחלטת על מנת לפרק כעס מבלי להפנימו. את דרך קבלת האחריות אנו עושים על ידי יישום של שיטת המשוב.
לאחר שקיבלנו אחריות והבנו שהכעס שעולה בנו בעקבות אירוע/התנהגות מסוימת,
מוצאו בנו – אנו יכולים להפעיל את החמלה. החמלה תתחיל תמיד בהכלה.
הכלה של הכעס וקבלת העובדה שכעת אנו כועסים. לאחר מכן נבדוק מהיכן הגיע הכעס – מה הפעיל אותו. השלב הבא הוא הכלה של הכפתור – מפעיל הכעס. לאחר שהכלנו באמת את העובדה שאנו כועסים וזה בסדר ואת הכפתור שהפעיל את הכעס, אז אנו יכולים לשפוך אהבה על הסיטואציה ולהרחיב את הלב ואת מידת ההכלה שלנו את עצמנו ואת האחר. ברגע שנשפוך מספיק אהבה הכעס פשוט יעלם והאהבה תהפוך להתרגשות – כי זה הרגע שקיבלנו את עצמנו באמת.

טיפול רגשי וסדנאות מודעות לעולם הרגש