האור תמיד היה.
הסיבה שהוא התחלק לשניים היתה לגרום להכלה שלו.
כלי הוא מיכל, כלי יכול להכיל.
וזה אומר שאנחנו, הכלים, הם הסיבה לכל התרחשות, לכל מה שקרה קורה ויקרה.
אנחנו כל יכולים המכילים בתוכנו עולם ומלואו.
אנחנו מכילים את הרוח, את האש, את המים. מתוכנו מתגלה האדמה, נוצרת הבריאה.
ארבעת היסודות של היקום נמצאים בתוכנו ומתגלמים ברצונותינו, מחשבותינו ורגשותינו שמגלמים את גופינו, את חיינו.
בבריאה האלוהית, האוויר יצר את האש, האש יצרה את המים ואז התגלתה האדמה.
בבריאה האישית, הרצון יוצר מחשבה, המחשבה יוצרת רגש והרגש גורם למציאות לקרות.
חשיבותו של הרצון האישי גדולה מאוד ביצירת המציאות. מכיוון שאם הוא איננו אישי, הוא מושפע ואחר ממהותו האמיתית,הוא ייצר מחשבה אישית שאיננה שלמה, הרגש שייווצר יהיה חסר את המהות הזאת וההתגלות של הגוף תהיה בקלקול.

אדם עובר תאונה(התרחשות- פיסי)
כי הוא מרגיש שהוא לא בסדר, אין לו שלום ואהבה עצמית( חוסר- רגש)
כי הוא בדעה שהוא עבר עבירה , שמגיע לו עונש.(אמונה-שכל)
כי הוא לא צם ביום כיפור (רצון חופשי שמושפע מחינוך-רוח)

אם יקלף את קליפות החינוך שהביאו אותו לאמונה שמגיע לו עונש כי לא צם ביום כיפור,
ירגיש שהוא בסדר, שהוא אוהב את עצמו על שעושה מה שנכון לו, לפי הרצון החופשי שלו, לא תתרחש תאונה, לא יגיע עונש.

אפשר, על ידי אימון, למנוע את התוצאה ברובד הקודם.
כלומר, המצב האידיאלי הוא להיות ברצון החופשי כל הזמן, בכל החלטה, בכל מקרה או התלבטות (כל עוד זה לא פוגע במכוון באחרים).
אך הקליפות הן לפעמים כל כך עבות, חינוך שהשתרש חזק, זיכרון כואב וכו, שלא תמיד אפשר לזהות את הרצון החופשי.
ניתן לגלות את הקלקול כבר ברובד השכלי או הרגשי ולמנוע את הפגיעה בגוף.
כל אדם לפי הרובד שהוא נמצא בו, חזק בו.
למשל, אם אותו אדם שעבר תאונה, הוא אדם מאוד רגשי, יתאמן על אהבת עצמו דרך אהבת אחרים (או להיפך) באמצעים רגשיים כמו התחברות לאור, לכוחות הקוסמיים, דרך התבוננות, יצירת אחדות ועוד,
יפסיק על ידי כך להיות במלחמה עם עצמו, יגלה את האהבה, ישנה את המחשבה שמגיע לו עונש ויבין שהרצון החופשי שלו הוא- לא להרעיב את עצמו ביום כיפור.

ההכרה ששינוי מבנה אישיות ימנע כניסה לתבנית אירועים לא רצויים תצדיק מאמץ מיוחד לשכלול האינטליגנציות לצורך שינוי.

 לחץ/י כאן לטיפול או כאן לסדנאות