תיאורית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה ושלושים ושתיים האינטליגנציות

פיאז'ה (1896-1980)

פיאז'ה החל את דרכו האקדמית כדוקטור לביולוגיה. דרכו הובילה אותו לחקר התפתחות החשיבה האנושית. פיאז'ה, ביולוג בהכשרתו, חקר את תחום החשיבה והטביע את חותמו במחקר הקוגניטיבי בפסיכולוגיה. הוא הגדיר את מחקרו בשם אפיסטמולוגיה – התפתחות הידע.

פיאז'ה  נחשב לאחד מגדולי התיאורטיקנים של הפסיכולוגיה ההתפתחותית. על פי התיאוריה ההתפתחותית שלו הקוגניציה של הילד מתפתחת על פי שלבים. הוא פרסם עשרות ספרים בהם תיאר את ההתפתחות החשיבה אצל ילדים: החל ברכישת מושג המספר, מושג הכמות, תפיסת המרחב ועד לתפיסת הילד את העולם. בנוסף מצא כי ילדים מחזיקים בתפיסות על העולם ששונות מאד מהנלמד בבית-הספר.

פיאז'ה האמין שהמערכת הפיזיולוגית מאפשרת הסתגלות ראשונית והיכולות השכליות מאפשרים הסתגלות מורכבת יותר. בשני המישורים קיים איזון – ישנה התפתחות עד למצב יציב  באופן יחסי. כל ההתפתחות היא התקדמות מהאיזון המועט ביותר אל הגבוה ביותר. ההתפתחות מטבעה נמשכת תמידית והאיזון מופר תדירות. כדי להחזיר דברים לכנם, ישנם שני תפקודים קבועים – הטמעה – מונח ביולוגי שמשמעותו קליטת חומר חדש למערכת ושינויו במטרה שיתאים לאותה המערכת. מבחינה קוגניטיבית – פירוש הגירויים בסביבה בהתאם למערכת החשיבה של האדם. (הפירוש לא בהכרח נכון). התאמה – שינוי מבנה חשיבתי במטרה להתאים עצמנו לסביבה בעקבות מידע חדש. המידע החדש הפר את האיזון החשיבתי, את מה שידענו, וההתאמה תצור איזון מחדש, ברמה גבוהה יותר. פיאז'ה ראה את ההתפתחות כמורכבת משלבים הנבדלים זה מזה בכמותם ובאיכותם, על כן חשיבה של ילד שונה מזה של מבוגר באופן מהותי.

בבסיס התיאוריה ההתפתחותית של פיאז'ה עומדת ההנחה שהתפתחות החשיבה האנושית היא המשכה של האבולוציה הביולוגית שמאפשרת לאדם להסתגל למצבים חדשים.

האדם רוצה להבין את העולם (7 התבוננות)- רוכש ידע, מטמיע, מתאים ויוצר מבנים חשיבתיים חדשים (ד' חיים). כל ידע נרכש ע"י פעולה, על כן אין רכישת ידע שהיא פסיבית. התינוק "פועל" על העצמים, הוא בודק (ה' ראיה, ו' שמיעה , ז' ריח, ט' טעם)), ממשש (ל' תשמיש), מתנסה וניסיון זה נותן לו מושג וציפייה לגבי התנסויות העתיד. זוהי  סכמה – מבנה קוגניטיבי המכתיב את אופן ההסתכלות על העולם, מבנה קוגניטיבי שבאמצעותו הפרט מסתגל לסביבתו. הסכמות הבסיסיות ביותר הן הרפלקסים המולדים, מציצה, לפיתה. אופרציה – היא סכמה פשוטה של פעולה ישירה שהפכה לתבנית של פעולה מופנמת אותה ניתן לבצע באופן שכלי. ההתפתחות השכלית הופכת ליותר ויותר מופנמת ומורכבת והסכמות תלויות בפחות היבטים פיזיים-חיצונים. התנסויות בודדות מתקבצות להבנות של חוקים על העולם ויוצרות סדר וארגון. רכישת הידע חיונית להסתגלותו של האדם בעולם, על כן מבנים חשיבתיים הולכים ומשתכללים, כמו המבנים הפיזיים.

ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים מתרחשת בשלבים שונים באופן הדרגתי שבו המבנים הקוגניטיביים נהפכים למורכבים יותר. פיאז'ה מבחין בארבע שלבים התפתחותיים שונים:

א.       השלב הסנסו-מוטורי.

ב.       השלב הקדם-אופרציונלי

ג.        שלב אופרציות קונקרטיות

ד.       שלב אופרציות פורמליות

א. השלב הסנסו-מוטורי (גיל 2-0) הוא שלב שבו האינטליגנציה מתפתחת דרך החוויות בחושים (סנסו-מוטוריות).

תינוק בא לעולם מצויד בסכמות פשוטות, ברפלקסים, המאפשרים לו לפעול על העולם – לחוש (ל' תשמיש), לשמוע (ו' שמיעה), להזיז, לנסות (ז' ריח, ט' טעם). שינויי ההתפתחות ניכרים ברפלקסים – תנועה שהייתה לא רצונית הופכת לממוקדת (הושטת היד לחפץ – ל' תשמיש), לפעילות מכוונת. התינוק מתחיל גם לשם לב לקשר בין אירועים. הוא רוכש הבנה של קביעות העצם – חפץ ממשיך להתקיים גם אינו בטווח קליטתו החושית. בסוף תקופה זו לילד כבר יכולת לדמות באופן מנטאלי חפץ, על כן יצליח לחפש ולמצוא חפץ שנעלם. זוהי יכולת להשתמש בייצוג של החפץ, בסמלים. העולם החיצון מופנם ומתחיל להתקיים בתוכו. התחלת רכישת השפה בסיום תקופה זו מתאפשרת הודות ליכולת זו. ההתפתחות הקוגניטיבית מתאפשרת הודות לשני גורמים, בשילה ופעילות גומלין עם הסביבה.

ב. השלב הקדם-אופרציונלי (גיל 6-2) הילד לומד להשתמש בסמלים כדוגמת תמונות, ובמילים כדי לייצג רעיונות ואובייקטים. 

בשלב זה הילד רוכש את השפה (2 – בראשית). הוא משחק במשחקים סמליים (3 אהבה). (מטאטא ישמש לו כסוס). האירועים והעצמים קבועים ויש לו יכולת לייצג את העולם החיצוני בסמלים פנימיים. עם זאת, עדיין אין ביכולתו להגדיר פריטים בקבוצה ע"פ תכונות משותפות, אלא ע"י קשר סמלי או תפקודי. בשלב זה קיימת חשיבה אינטואטבית – הפירוש לאירוע ניתן לא ע"י חשיבה לוגית מאורגנת אלא ע"י מה שנתפס באותו רגע בהסתמך על התכונה הבולטת ביותר (5 מחשבה). בשלב הזה עדיין אין הבנה של שימור – תכונות של חפץ נשארות כמו שהן על אף שהצורה החיצונית עשויה להשתנות. (שימור המספר, הכמות, המסה, המשקל) (ניסוי כוסות המים לבדיקת שימור הכמות הנוזלית). כדי להצליח בניסוי יש צורך באופרציות, בהבנה שניתן להחזיר מצב לקדמותו- בגיל זה ישנה מגבלה של חשיבה בלתי הפיכה – התמקדות בנתון ולא בשינויים. שיש פיצוי בתכונות (גובה על רוחב). מרכוז - התמקדות רק בהיבט אחד (לדוגמא רק בגובה). התמקדות זו, רק בהיבט אחד היא סוג של אגוצנטריות  (כ ל הרובד הרגשי) – הם עדיין לא יכולים להבין שקיימים גם אחרים, שישנן נקודות מבט אחרות משלהם (ניסוי הנוף ההררי והדובון). רכישה של אופרציות תתאפשר אם הילד יתנסה שוב ושוב בסיטואציות דוגמת הניסוי. רק אז הפעולה החיצונית תופנם (2 בראשית).

ג. השלב האופרציות הקונקרטיות (גיל 11-6) מתרחשת התפתחות קוגניטיבית שבה הילד עושה שימוש באופרציות לוגיות, שמתבססות על אובייקטים מוחשיים (7 התבוננות, 5 מחשבה).

בשלב הזה, הילד רוכש אופרציות המשמעותיות לו להבנת עולמו, המיושמות בעיקר לקשרים שבין אירועים מוחשיים (ב' חוכמה). הראות האגוצנטרית מתמעטת, הוא מסוגל לחשב בהיפוך ולהתמקד בכמה היבטים בו זמנית ( ר' שלום)– זוהי ההתפזרות. זוהי תקופה חשובה בהתפתחות האינטלקטואלית של הילד. בשלב זה הילד מסוגל לצור מושגים וסיווגים ע"י הבחנה בתכונות משותפת של עצמים (ר' שלום, 6 אחדות), דבר המאפשר לו חלוקה לקבוצות ותת קבוצות. (חרוזים מעץ, חלקם לבנים חלקם כחולים- אך כולם מעץ). יכולת ההיפוך מאפשרת לילד הבנה נכונה של מצבים, כמו גם הפיצוי – ממד אחד מפצה על אחר (ב' חוכמה). באמצעות יכולת זו, הילד רוכש את מושג השימור. הוא גם מסוגל כעת לצור סדרות ולסדר עצמים ע"פ סולם עולה או יורד (ע' שחוק/מח). המגבלה העיקרית בשלב זה היא חוסר יכולתו של הילד לחשוב באופן מופשט.

ד. שלב האופרציות הפורמליות – (מגיל 11 ואילך) החשיבה כוללת בתוכה מושגים מופשטים (שלושת הרצונות). התפתחות זו מאפשרת חשיבה אנליטית ולוגית שאיננה תלויה באובייקטים מוחשיים (ת' חן).

זהו השלב הגבוה ביותר בהתפתחות השכלית. ההבנה של כלל מופשט, האפשרי, לא רק הממשי. זוהי חשיבה מדעית (ע' שחוק/מח)– לקיחה בחשבון של הגורמים, העלאת השערות ובחינה שיטתית. (ניסוי המטוטלת) הבחינה השיטתית מתאפשרת הודות ליכולת לנסח השערות באופן מופשט ולחשוב בצורה היפותטית. היכולת להבין עקרונות כלליים מתפתחת אף היא בשלב זה. (התפתחות המוסר – ק' שינה/תא). 

הלמידה מתרחשת על ידי הסתגלות לאינטראקציות עם הסביבה (הרובד הגופני והרובד הרגשי). תפקוד ההסתגלות של ההכרה  מושתת על תהליכי ויסות עצמי (הרובד השכלי), בדומה לתהליכים המתרחשים במערכות הביולוגיות (הרובד הגופני). פיאז'ה השתמש בדימוי הלקוח ממערכת העיכול לתיאור שני תהליכים שמרכיבים את מנגנון האיזון של האדם עם סביבתו: תהליך הטמעה (assimilation)  ותהליך התאמה (accommodation). קונפליקט קוגניטיבי שדורש פתרון (Disequilibrium) גורם להטמעה - תהליך הוספת ידע חדש לידע קיים(assimilation), ולתהליך התאמת ידע קיים לסיטואציה חדשה (accommodation). 

הקבלת התיאוריה של פיאז'ה ל - 32 האינטליגנציות

 לסיכום

 לתיאוריה של פיאז'ה ארבעה שלבים המקבילים לארבעת הרבדים של שיטת לוסקי.

השלב הסנסו – מוטורי שברובו מתבסס על הכרת העולם דרך החושים מקביל לרובד הגופני, ולכן מתייחס לאינטליגנציות: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור, טעם, מעשה ותשמיש.

 השלב הבא הוא השלב הקדם אופרציונלי – שלב רכישת השפה. בשלב זה לילד חשיבה אגוצנטרית, הוא לומד דברים באמצעות חיקוי, משחק ודמיון. הוא משתמש רבות בסמליות. שלב זה מקביל לרובד הרגשי, שכן הילד לומד כל פעם דברים מחדש ומהתחלה, הוא עושה זאת בחופשיות ומתוך אהבה, לכן האינטליגנציות הקשורות לשלב זה הן מהרובד הרגשי – כוח בראשית, כוח אהבה וחופש. בשלב זה הילד פועל גם באגוצנטריות – כולם פה בשבילי. שלב זה מקביל כפי שנאמר לרובד הרגשי הנובע מתוך חוסרים שקיימים אצל כל אדם. הילד עדיין לא מבין את הנפרדות שלו מאחרים.

 השלב השלישי הוא שלב האופרציות הקונקרטיות, שבו הילד מבין את עולמו על ידי יצירת קשרים בין אירועים מוחשיים. הילד עושה דברים מתוך כוונה תחילה. לכן הרובד המקביל לו הוא הרובד השכלי – הילד מתחיל להפעיל חשיבה רציונאלית.

השלב האחרון לפי פיאז'ה, הוא שלב האופרציות הפורמליות , שבו ישנה חשיבה רפלקטיבית, התחשבות באחר, מודעות עצמית, מוסר, התייחסות לדילמות ערכיות, לאמונה ולכבוד, לכן השלב הזה מקביל לרובד הרוחני – שלב החשיבה הגבוהה.

בכל שלב משתלבות אינטליגנציות נוספות , אך במינון נמוך יותר.

 *********************

תוך כדי העבודה על הנושא, הבנתי כי שלבי החשיבה של פיאז'ה חוזרים על עצמם בשלבים שונים בחיים שלנו באופן מחזורי.

פיאז'ה מתאר את רוב שלבי החשיבה בתקופת הילדות, אך למעשה בכל פעם שמתחילים משהו  חדש בחיים – אם בהכרת בן זוג, בלידה של ילד וגם בזקנה, שלבים אלה חוזרים על עצמם. בכל חוויה נלמדת חדשה אנו קודם כל מכירים את הסביבה באמצעות החושים, אח"כ לומדים את השפה המשותפת עם אותם אנשים איתם אנו נמצאים בסיטואציה. בשלב הבא אנו מפרידים את האני מהסביבה, יש לנו יכולת לראות את עצמי נפרד מהסביבה אבל לקבל את הסביבה עצמה. בשלב האחרון בסיטואציה/חוויה אנו מגלים תובנות על הסיטואציה, על האדם איתו אנו נמצאים בסיטואציה וכד'.

 למעשה ישנה מחזוריות בכל פעם שלומדים משהו חדש. ישנה מחזוריות ספיראלית. מעגלי למידה שהולכים ומתרחבים עם השנים. הספיראליות יוצרת משולש הפוך שמקביל למשולש של שלושים ושתיים האינטליגנציות. בתחילה חילוף התאים או יצירת הקשרים במוח הוא מצומצם ואורך זמן קצר. עם  השנים חילוף התאים אורך זמן ממושך יותר ויותר, ולכן המעגל גדל, וכך נוצר המשולש.

בברכה,

עם הרבה אור ואהבה,

לימור שמעוני

לחץ/י כאן לטיפול הוליסטי או כאן לסדנאות