אמנויות כשפות לריפוי

בחמישה ימים יצרנו אהבה
השתתפתי בקורס אינטנסיבי חווייתי בן חמישה ימים רצופים בהנחיית פרופ' שון מקניף, מדען העוסק בחקירה של דרכים לריפוי דרך אמנויות.
את החוויה המרתקת בהנחיית פרופ' מקניף עברתי עם עוד עשרים ושמונה אנשים מדהימים.
השפה בה דיברנו במהלך כל הקורס הייתה השפה האנגלית. לא יכולנו לדבר בעברית כי פרופ' מקניף מנחה הקורס אינו מבין עברית.
המעניין היה שחווית השיחה באנגלית אפשרה לכל הישראלים שהשתתפו בסדנא להיות יותר ממוקדים, להתחבר לאמת הפנימית שלהם, להיות הרבה יותר אדיבים, אמפטים ואפילו אוהבים יותר. אין לי מושג למה, אבל רבים מחברי הקבוצה חשו כי הם יכולים להיות "הם" במהלך ימים ארוכים בהם שהינו ביחד. הם זקפו את העדינות וההתייחסות המיוחדת אחד לשני ואת יכולת המיקוד לעובדה שהקבוצה דיברה אנגלית ולא עברית. השפה שיחקה תפקיד בהתנהלות הקבוצה כבר מהתחלה.
פרופ' שון מקניף, מנחה הקורס הוא חוויה בפני עצמה ורק עליו הייתי יכול בקלות לדבר בעשרים העמודים הבאים.
אומר רק שהוא דוגמא ייחודית של מנחה קבוצה, מנהיג שראוי לחקור כתופעה חריגה בנוף המורים והמנחים. פרופ' מקניף יצר שפה ייחודית משלו להנחיית קבוצות, פרופ' מקניף דיבר מעט והפעיל את הקבוצה הרבה. הנושאים החביבים עליו הם ציור, (זה המקצוע ממנו הוא התחיל את הקריירה שלו) משחק, פיסול, תנועה, שירה, תיפוף ובעצם כל מה שמתחבר לאמנות.
ציירנו ופיסלנו, צחקנו ובכינו, שיחקנו, ושוב ציירנו ימים ארוכים. הוא קפץ והשתולל, החמיא ושוב החמיא, ליטף וחיבק, צעק וווו... קד קידה בפני כל משתתף בסופו של כל שיתוף או תהליך. פרופ' מקניף תופף וניגן ואנחנו שיחקנו כל אחד בתורו בפני הקבוצה, פיסלנו, רקדנו וציירנו שוב ושוב. שיתפנו בקבוצה בדרכים שונות, הכרנו אחד את השני עמוק פנימה, התחבקנו והתנשקנו והפכנו למשפחה אחת גדולה בחמישה ימים.

סדנאות בשילוב אמנויות
***

דע את עצמך דרך הריקוד שרוקד אדם אחר
כמשוב לציור שלך.

החוויה שהשפיעה עלי במיוחד בקורס כולו הייתה חווית הציור דרכה הבנתי וגם חידדתי הבנות רבות ביחס לתפיסת העולם החדשה ישנה שלי.
בתחילת התהליך הסביר פרופ' מקניף את עקרונות הציור על פי תפיסתו. הוא דיבר על פעולת הציור כעל ריקוד והדגים באמצעות תנועות בגופו איך לצייר. "תמונות מלאות אנרגיה, תמונות הן דרכים שונות לדבר ולדעת. תמונות כמו בני אדם, אפשר לדבר איתם והם מקשיבים וגם יכולים לענות" – אומר פרופ' מקניף.
התהליך התחיל כאשר כל אחד מחברי הקבוצה צייר ציור אחד או יותר, לאחר שסיימנו לצייר ביקש פרופ' מקניף להניח את כל הציורים במרכז המעגל ולהתבונן. כל חברי הקבוצה הסתובבו סביב הציורים כמו בתערוכה כאשר המטרה הייתה להתחבר רגע אחד ארוך עם הציורים.
שיתפנו בקבוצה ואז החל החלק ממנו אני הייתי נרגש במיוחד. הוצאנו את כל הציורים ממרכז המעגל וכעת כל משתתף בתורו הניח את הציור שלו במרכז וביצע תהליך. כאשר הציור היה במרכז כולם התקרבו, העפנו מבט מספר שניות וחזרנו למקומנו במעגל, בשלב הזה הצייר היה צריך לבצע תנועה כלשהי ליד הציור שביצע. התהליך הפשוט הזה קידם אותי מהלך שלם בהבנת תורת השפות. פעם ראשונה ראיתי איך ציור הופך לתנועה. זו הייתה שפה חדשה עבורי, שפה שהכרתי ואפילו השתמשתי בה כאדם וכמורה, אבל לא בדרך כל כך פשוטה וישירה. מיד אחרי שהצייר דיבר דרך תנועה עם הציור שלו, נכנס אחד מחברי הקבוצה ונתן משוב. המשוב לציור, שוב היה דרך תנועה. כמובן שהביטוי התנועתי של מי שצייר היה שונה מהמשוב שהתקבל. כל אחד ביצע תנועה שונה ליד אותו ציור. התנועה הייתה שפה בה דיבר כל אחד מהמשתתפים. כל אחד ראה מה שראה דרך המשקפיים הייחודיות שלו ודרך מה שראה נולדה תנועה. תנועת המשוב שעשו חברי הקבוצה הייתה הרבה יותר חופשית, פתוחה וללא מגבלות. בעוד התנועות שביצע הצייר עצמו ליד התמונה שצייר הייתה מוגבלת, סגורה ולא חופשית באותה מידה. המגמה הזו נראתה בברור אצל כל חברי הקבוצה בכל תהליכי המשוב שבצענו במהלך כל הקורס בכל הצורות האמנותיות בהם השתמשנו.
עבורי התגלית הזו הייתה אור גדול. ביטויי התנועה, כמו הביטוי בציור, פיסול או ריקוד הם משוב – מראה שלנו. כשם שאדם אינו יודע באמת איך הוא נראה אלא דרך המשוב המתקבל מאדם אחר, כך הוא אינו רואה את הציור של עצמו דרך ריקוד שלו. אבל הוא יכול לדעת את עצמו דרך הריקוד שרקד אדם אחר כמשוב לציור שלו. זה פנטסטי, זה מדהים בעיני. גילוי ממש.


***


"ההתבוננות בטבע היקום, בהתנסויות שלך ובבני אדם סביבך היא משוב לדעת את עצמך."
משפט שלוש הרצונות והעיקרון הראשון בשיטת לוסקי
המייצג את עולם הרוחני

המשתמע מהמשפט הזה הוא שהדרך בה אתה מתייחס ומתבונן בטבע ובבני אדם סביבך מעידה על הגישה שלך ועל העמדה שלך. העמדה שלך נוצרה כתוצאה מההתנסויות שלך ומהשפעות הסביבה עליך. המציאות כפי שהיא משתקפת בעיניך היא מי שאתה, הדרך בה אתה מדבר ומתייחס אל בני אדם גורמת להם להגיב בדרך מסוימת. אתה יכול להבין מי אתה דרך המשוב שאתה מקבל מהסביבה שלך. במשוב שאתה מקבל מהסביבה יש את עמדת הסביבה וגם את העמדה שלך, אתה תמיד חלק מהתהליך ואתה משפיע עליו באופן שהוא יכול להשתנות. מכאן שההתבוננות בטבע ובאנשים סביבך היא שיעור לדעת איך אתה משפיע על הסביבה שלך.
האהבה שאתה מקבל מאדם אחר מעידה על היכולת שלך לקבל אהבה. באותה מידה הכעס של אדם אחר כלפיך מעיד על היכולת שלך ליצור תנאים של כעס עבור אחר. בכל מקום בו אתה נמצא אתה משפיע על המתרחש בדרך שלא תמיד מובנת לך, אבל אתה משפיע. העובדה הזו מחייבת התבוננות והתייחסות אל הסביבה שלך כאל משוב, מראות שלך, סימני דרך, תמרורים ואורות בדרך שלך אל הצמיחה.
כאשר תקבל את העובדה שאתה חלק מכל תהליך ומכל התנהגות אנושית שהתרחשה בסביבתך. כאשר תקבל את העובדה שיש לך את היכולת להשפיע ואף לגרום לשינוי בהתנהגות הסביבה שלך רק בעובדה שאתה מתבונן בדרך מסוימת על המתרחש, אז תוכל לשכלל את שלוש האינטליגנציות הרוחניות (הרצון לתת, הרצון לקבל והרצון החופשי). אז יהיה לך כלי לצמיחה מתמדת, לתחזוקה ושכלול בלתי פוסקים.
כאשר תרכוש את היכולת להתבונן, תתפתח יכולת קבלה ושלום פנימי, שלווה ושקט. האהבה שלך לעצמך תגדל והשמחה הפנימית תתבסס. מהמקום הזה תוכל ליצור אהבה עם הסביבה ועם ההתנסויות שלך.



***

תורת השפות המרובות

משוב לציור של אדם אחר באמצעות ריקוד הוא שפה ייחודית שהביטוי שלה הוא פשוט ואינו מצריך ידע מוקדם בציור, בריקוד או באנגלית. משוב של תנועה לציור הוא המשוב הישיר והחזק ביותר שחוויתי מעודי.
החקירה העצמית שלי מתחילה בהבנה בסיסית שבני אדם מדברים בשפות שונות. הבנתי שאני יכול לדבר דרך מילים ודיבור כמו שאני יודע, ואני יכול גם לדבר באמצעות מבט ותחושות, באמצעות תנועה בגוף, אני יכול גם לדבר דרך ציור או כתיבה,דרך רישום, דרך פיסול, שירה או ריקוד. הדבר המפתיע ביותר שהבנתי הוא שגם הציור מדבר אלי, הפסל רוצה לעצב את עצמו והציור רוצה שיציירו אותו. הקירות בחדר רוצים שיתבוננו בהם או יתלו עליהם ציורים והדפים רוצים שיכתבו או יציירו עליהם. הבנתי שאני יכול לדבר עם בני אדם כמו עם חפצים ותמונות. כל יצור ביקום מבטא את עצמו בשפה הייחודית שלו. התמונה מדברת בשפה שלה, המים והפרחים מדברים בשפה משלהם וכולם מבינים את כולם באורח פלא. בהתחלה זה נראה מוזר ומשונה, אבל במשך הזמן הבנתי שמתקיימת מערכת יחסים בין החי עם הדומם, ובין הדומם והמדבר עם הצומח ועם אמא אדמה. הכל קשור בדרך מופלאה וכולם מדברים עם כולם בשפות שונות ומרובות. המפתיע היה לראות אנשים מדברים באנגלית מבלי לדעת לדבר אנגלית באמת ורק המבט ותנועות הגוף הסגירו את משמעות העמוקה של הדברים אותם רצו לומר.
הבנתי שהתחושות שלי כרגע לא תהיינה התחושות שלי בעוד חמש דקות והן תהיינה אחרות שוב בעוד יומיים. השפה היא ייחודית והיא נאמרת בדרך שאינה חוזרת על עצמה. כל משפט שנאמר הינו חד פעמי, בין אם הוא נאמר דרך מילים, דרך ציור, ריקוד, תחושות או מוסיקה. מריחה של צבע על גבי נייר הוא משפט שנאמר על ידי המצייר לנייר שעליו הוא מצייר. והציור עונה לו בדרך ייחודית שרק הצייר מבין וחש.
הבנתי שתרגום מילים משפה לשפה הוא מעשה יצירתי שמקרב את האדם אל הבורא בדרך מופלאה.
הבנתי שכל חפץ תחת השמיים מדבר בשפה משלו, והבנתי גם שניתן לבצע תרגום משפה לשפה.
מאמר יתורגם לציור, וציור מתורגם לתנועה, התנועה תהפוך למוסיקה, והמוסיקה תתורגם למשחק, המשחק יתורגם לשיר והשיר יתורגם לפסלון. כולם מדברים על אותו הדבר בשפות שונות. השפות המרובות הן שמסבירות את ריבוי האמיתות בכל תחום. לכל אדם יש אמת ייחודית והיא השפה הייחודית בה הוא מדבר. גם כאשר מבינים את שפת הדיבור של אדם, עדיין הוא מדבר ב"שפה" הייחודית שלו באמצעות מילים מוכרות.
מורים ידברו בשפות שונות על אותו נושא, נהגים יגיעו לאותו מקום בדרכים שונות.
באחד התהליכים, לפני שהתחלתי לצייר, חשתי תחושה מאוד חזקה ליצור, לא ידעתי מה אני עומד ליצור ובטחתי בתהליך שאני עומד לעבור, התחושות שלי היו עזות וביטאו באופן ברור משהו שרק תחושות יודעות לומר בשפה המיוחדת להן. התחלתי לצייר, משכתי במכחול, לא הובלתי את הקווים או את הצבע, עבדנו ביחד, אני והמכחול היינו כמו שני רקדנים ברחבת הריקודים. המכחול הוביל אותי ואני הנחתי לו להוביל ואחר כך אני הובלתי והוא הניח לי להוביל, היה לי ברור שאני מדבר כעת בשפה של המכחול והוא מדבר אלי. המכחול גורם לי הנאה גדולה ואני גורם לו לשיכרון חושים. חשתי את הרצון שלו להתבטא ולממש את עצמו כמכחול ואני צבעתי איתו כמו כנר שמנגן על כינור, כמו שני חברים שיושבים ומדברים בניהם.
כל מה שידעתי וכל מה שלא ידעתי על צבעים ומכחול, על בד ונייר, על הטכניקות השונות נעלמו, כמו נוצר חלל ריק – לא כלום, חסר תכלית וללא משמעות. משכתי במכחול למעלה ולמטה, ביצעתי פירואטים על הבד, הייתי "אני" בלי ידיעה או חוסר ידיעה. היינו לגמרי אנחנו, אני והמכחול והציור בשיחה אינטימית, רקדנו ועשינו אהבה. גם הצבעים היו חברים טובים והוסיפו את חלקם לשיחה. הצבעים היו שם עבורנו, הם נמרחו היכן שאני והמכחול הובלנו. הם התבוננו והתלחשו בניהם ויצרו קשרים וחיבורים של צבע ואני חשתי שאני נמצא בעולם מוזר של חפצים מדברים. הם משוחחים בניהם, אני משוחח איתם והם איתי וכמו זו הייתה פעולה טבעית. זו הייתה עבודה של אמן, חשתי אמן בכל המובנים. חשתי את התחושה הנפלאה של יצירה שאינה חוזרת על עצמה. האמנות הפכה לידיעה שאמנם כך פועלים הדברים ואני לא הוזה איזו הזיה של מי שיצא מדעתו. דווקא ברגעים אלה ידעתי שאני חוזר לדעתי, למיקוד ולתחושה של אחדות עם אמא אדמה.
כעת אני מבין יותר ויותר את תחושתו של הצייר שממש רוקד וקופץ ומדבר עם הציור שהוא מצייר דרך המכחול והצבעים והבד והמים והאורות, והקירות שמתבוננים, כולם בשיחה ובריקוד והרמוניה שרק מי שנמצא בתוכה מבין את מעשה האמן. כי רק כך נוצרות יצירות גדולות, רק כאשר נוצרת שפה אחת בין הצייר לציור. כאשר כל אדם ידבר בשפה הייחודית שלו מתוך ידיעה שכל היקום מקשיב ומשתף פעולה, כמו ריקוד, כמו תזמורת שמנגנת בכלים שונים ובשפות שונות, תתרחש ההרמוניה שאנו כה מייחלים לה. שפת האמנים היוצרים.
לפני שהתחלתי לצייר הייתי מהוסס, כמו לא רציתי לעבוד עם הציור וראה זה פלא גם הציור ענה לי באותו מטבע, גם הוא לא ממש רצה לעבוד איתי. אט אט ראיתי בהתנגדות שלי ובמכשולים שהערמתי פתח ואפשרות ובמקום להתמסר לספקות ביכולת שלי לצייר, החלטתי לסמוך על התהליך ולהיות בטוח שאיך שלא תהייה התוצאה, אני אלמד משהו מהתהליך. בלי להבין מה אני עושה, פשוט לעשות ולראות לאן זה לוקח אותי. ברגע שבטחתי בתהליך ובעשייה שלי כאן ועכשיו. ההתנגדויות הפכו לאבני דרך ולמורה דרך. ברגעים האלה התחלתי לכבד את ההתנגדויות שלי. התחלתי לצייר, הציור היה ביטוי אישי ייחודי, עמדה אישית שלי, שיחה שאני שוחחתי עם הנייר שעליו ציירתי, שפה ייחודית שאני יצרתי. כך החל הציור שלי לרקום עור וגידים והציור בעצמו החל לצייר את עצמו. אני ציירתי אותו והוא צייר אותי וכך השיחה בינינו קלחה, כך עשינו אהבה שעה ארוכה.
הבנתי שככל שאני מאפשר לאי סדר להיות, כך נוצר סדר חדש. בהתחלה זה נראה מאולץ ומלאכותי ולא טבעי, אבל ככל שהחזקתי בתמונה ואחזתי בה כך היא הלכה והפכה למשהו ממשי ואמיתי עבורי. הצהרתי מחדש שוב ושוב על דברים שהאמנתי בהם, יצאתי מהמסגרת אל הדמיון הבלתי מוגבל ושמרתי על מי שאני. הבנתי שככל שאני מביא את עצמי ואת הייחודיות שלי כך אני נוגע יותר ויותר ויוצר מרקם יחסים מיוחד עם הציור שלי. ראיתי שככל שאני "אני", כך אני יכול להיות כל דבר. יכולתי להיות ציור או צבע, יכולתי להיות הנייר עליו ציירתי. הייתי הקירות והנורות וגם המזגן שחימם את הגוף. במידה גדולה של הפתעה יכולתי להתבונן בחברי המציירים לידי ולהיות באופן מושלם כל אחד מהם ולהיות הם ולהשתלב בצורה מושלמת בקבוצה שעימה עבדתי.
המקום הזה שאליו יכולתי לקחת את עצמי היה כמו הופעה של דמויות רבות על במה אחת.
כל דמות שמרה על המקום המיוחד שלה. אני שמרתי על האדם המיוחד שבי, המכחול שמר על הייחודיות שלו וכל צבע ביטא את עצמו ואישיותו הייחודית. הקירות המתבוננים, כל אחד מחברי הקבוצה והאביזרים שאיתם הוא עבד, שמרו על הייחודיות שלהם ועל הדרך הייחודית שלהם לבטא את עצמם. כולנו היינו על במה אחת, כל אחד היה עמוק בתוך התפקיד הייחודי שלו. המקום הייחודי של כל אחד מהמשתתפים יצר ניגודים, סתירה ורצונות שונים ומעמתים.
העובדה הזאת היא שאפשרה את נוכחות ההרמוניה ואת האחדות האחת. דווקא כאשר כל אחד נמצא עם עצמו ועם הייחודיות שלו צומחת היכולת להכיל. ופתאום זה נראה כמו תזמורת שמנגנת בהרמוניה מופלאה והמנצח על התזמורת היה הנוכחות של כל אחד. שפות מרובות שיצרו שפה אחת.



***


ריפוי דרך אמנויות

העובדה שכל משתתף נכנס לתהליך בלי מחשבה, בלי שיפוט, בלי הכנה מדוקדקת מה "אני הולך לעשות", "איך זה ייראה בעיני אחרים", מה יהיה אם אכשל", דווקא מהמקום הזה, זה היה אפשרי. היכולת להאמין בעצמי היא שאפשרה לתהליך להתרחש בדרך מופלאה.
רק מהמקום הזה נוכחתי בעוצמת היצירתיות ובכוח הריפוי שהאמנות מעניקה. ריפוי דרך אמנות ויצירתיות היא דרך פשוטה כל כך וזמינה כל כך שזה מופלא בעיני. ראיתי איך אמנות מרפאה אנשים, ראיתי שככל שאני מתמסר יותר לתהליך, נכנע לחלוטין ולהתרחשויות, כך האהבה שבי מתחזקת ומתעצמת. כך עוצמת האנרגיה גוברת וכוח הריפוי נוכח בעוצמה גדולה יותר. ה"כניעה" שלי לתהליך הייתה אפשרית כאשר אמרתי לעצמי "הרגע הנוכחי הזה הוא הרגע החשוב ביותר בחיי", בטחתי בתהליך ובטחתי בעצמי, ידעתי שהציור שלי יראה לי משהו שלא ראיתי קודם מעולם, ידעתי שהעובדה שאני עושה את העבודה שלי מתוך אמונה חזקה תסייע לי להבין מי אני, ידעתי שמשהו טוב עומד להגיע. תשומת הלב שלי וההתבוננות הממוקדת בכל מה שסביבי ובעצמי במהלך התהליך חיזקה את הידיעה שאני במקום בטוח לחלוטין. כל התהליך היה תהליך מרפא ומועיל בדרך שרק מי שחווה את החוויה יוכל להבין באמת.
אני, שחוויתי את החוויה פעמים רבות, עדיין איני יכול לבטא אותה במילים כך שזה יאפשר את החוויה כולה. מילים הם שפה שניתן לתרגם לציור ואחר כך לתרגם את הציור לריקוד ושוב לתרגם את הריקוד לשירה ואחר כך לחזור ולבטא במילים את השירה. אבל שיר אינו מילים ומילים אינם ציור או ריקוד או אכילה, או מגע. לכל פעולה אמנותית יש שפה שנוגעת ברובד אחר במהות שלנו. כל שפה נגעה בי בדרך ייחודית וברובד שונה. אני יכול לתרגם שפה אחת לשפה אחרת בדרך שרק אני חש באמצעות השפות השונות את האפשרויות השונות שאני מכיל. אבל לעולם איני יכול לבטא במילים ריקוד, וריקוד אינו יכול לעולם להביע את מה שציור או פיסול יכולים להביע. הבנתי שאני יכול לתאר במילים את התחושות שלי מהעבודה שעשיתי כאשר ציירתי את הציור, אבל זה לא יהיה לעולם כמו לצייר. מילים הם מילים וציור הוא ציור ולמרות שאני יכול לתרגם שפה אחת לשפה אחרת. אין תחליף להתנסות בכל השפות שהבריאה העניקה לנו. הילינג אפשרי דרך כל שפה אמנותית. מתוך העבודה בשפות אמנותיות שונות אני יכול לומר שכל שפה מרפאה בדרך שונה וייחודית. לכל שפה יש את המקום המיוחד בו היא יכולה לעשות מה ששפה אחרת אינה יכולה. אני יודע שריבוי בפעילות אמנותית על גווניה הרבים יאפשר נגיעה ברבדים שונים ורדומים, יעיר אותם ויאפשר להם לבטא את עצמם דרך האמנויות השונות לצורך ריפוי.


***

החיים מתקיימים במצב של איזון קבוע - הומיאוסטזיס.
חוסר איזון זמן ממושך יגרום לכאב ולמוות,
וכן לשינוי בחומר ובאנרגיה בדרך של הרס ובניה מחדש כדי להחזיר את היציבות ואת האיזון.

לטבע יש מנגנון לאיזון פנימי המופעל דרך המשוב המתקבל מהחי ומהדומם. רעידות אדמה, סופות, שיטפונות ושרפות נגרמות כתוצאה מחוסר איזון בטבע.
לאדם יש מנגנון לאיזון פנימי המופעל דרך המשוב המתקבל מהגוף או מהנפש, המוח מעבד את האותות המתקבלים ופועל לאיזון המערכת. אותות מצוקה לחוסר איזון הם רעב, חום, כאב, מחלה, תקלה, נפילה, תאונה, עצבות, תחושת בדידות, תחושת נטישה, תחושת אובדן. כל אלה ואחרים באים להתריע על חוסר איזון. ככל שהכאב גדול יותר כך חוסר האיזון גדול יותר והגוף מייחל לתיקון.
משוב הוא אור חוזר, הד חוזר ותוצאה של מעשה. ידיעה או חסימה, מגע או דחייה, אמת או שקר שהרחנו, דיבור שנפל על אוזן קשובה או ערלה, רוגז שיצר בלבול או מיקוד, הרהור שיצר פחד או אהבה, חלום שיצר מציאות וסיבה שיצרה תוצאה. המשוב הוא מראה והתוצאה של ההשפעה שהייתה לנו על ההתרחשויות סביבנו.
כל המערכות הפנימיות של אדם בוחנות את עצמן בהתאם למשוב המתקבל מהאיברים השונים ומאזנות את עצמן בהתאם.
כל המערכות בטבע בוחנות את עצמן דרך המשוב המתקבל כדי לאזן את עצמן.
משוב הוא האור המוחזר מהסביבה ופוגע בעין, האור מתומר על ידי הרשתית לאותות חשמליים שמועבר למוח על ידי העצבים האופטיים והמוח הופך את האותות לתמונה.
המערכת האנדוקרינית שולטת על האיברים הפנימיים באמצעות הפרשת הורמונים לדם כדי לווסת ולאזן את פעילותן, הוויסות מתבצע בדרך של משוב מאיבר המטרה. כך למשל, במצב התייבשות תגדל כמות ההורמונים המופרשת למניעת איבוד המים בגוף, במצב של ירידה בלחץ דם יופרשו הורמונים שיגרמו לכיווץ כלי דם ושימור מים ומלחים בכליה כדי להעלות את לחץ הדם. כל איבר בגוף מדבר בשפה הייחודית שלו וכל שפה מתורגמת לשפה שונה ואחרת כדי ליצור תקשורת והרמוניה. כדי ליצור בריאות, איזון וחיים לגוף.
זמן ומרחב יוצרים שינוי מתמיד, העולם משתנה ללא הרף ממקום למקום ומזמן לזמן ומאדם לאדם בדרך שאינה חוזרת על עצמה ולכן הדרך היחידה לבחון מצב משתנה היא רק דרך המשוב המתקבל בזמן אמיתי. כל דרך לשחזר תהליך אנושי או פיסי יכיל סטייה כלשהי בכל תצפית, כל פעם מחדש.
מכאן אפשר להבין מדוע הצופה משנה את הנצפה, ולכן מעופו של חץ משתנה על פי הרצונות והכוונות של הצופה בו. חוקר שצופה בתופעה שכבר נבדקה ונתנה תוצאת ניבוי כלשהי, יגרום לשינוי תוצאת התצפית שהוא עורך על פי האמונות שלו. הסטייה שתתקבל במחקר מושפעת מעמדת החוקר.
הפוסל, במומו פוסל. כאשר אדם פוסל תכונה של אדם אחר הוא פוסל את התכונה שראה אצל עצמו דרך אדם אחר. אין ספק שהכיעור והיופי הם בעיני המתבונן.
מבט של אדם אחד על אדם אחר משפיע על טיב המשוב המתקבל בדרך ייחודית שלא ניתנת לשחזור. בזמן כלשהו, במקום כלשהו בין אדם אחד לאדם אחר יתקבל משוב ייחודי כלשהו שלא ניתן לשחזור. כל שינוי בזמן במקום או בזהות האנשים ישנה את המשוב ואת היחסים שנוצרו עקב המבט.
המשוב מתאר את הייחודיות של ההתנהגות האנושית ואת הייחודיות של התפתחות (אלכימיה) הדומם, הצומח והחי.
מכאן שהאבחון המתקבל דרך המשוב הוא אמת ייחודית שאינה ניתנת לשחזור.
המשוב מתאר קשר בין מספר אינטליגנציות בערוץ ייחודי שנפתח ומאפשר תקשורת בין הנתיבות.



***

שיחה עם הציור שלי

הציורים שציירתי במהלך הקורס, השיחות שניהלתי עם הציור שלי וכן השיתופים בקבוצה, חיזקו אצלי את האמונה כי שפות הן לא רק שפות אנושיות שביטויים דרך מילים ואותיות, אבל יש שפות רבות אחרות שבעלי חיים משתמשים בהם, ויש שפות שבהן הצמחים מדברים ויש שפות שעולם הדומם ואימא אדמה משתמשים בהם. אבל יותר מכל הבנתי שבכל רגע נתון השפה משתנה. אותם שחקנים המשחקים את אותה הצגה באותו תיאטרון מדברים בכל פעם שהם מעלים את ההצגה שוב ושוב בשפה אחרת. השפה היא ביטוי ייחודי הנובע מהתבוננות. המשוב המתקבל מההתבוננות מתאר שפה ייחודית שאינה חוזרת על עצמה לעולם.

אני –
הי חמוד, מה קורה ?
ציור –
אני שמח שיכולת לבטא את עצמך דרכי
אני –
כן, מזמן לא נגעתי כך, מזמן לא מרחתי צבעים עם הידיים, עם המכחול, מזמן לא הייתי כל כך ממוקד בפעילות אמנותית חזותית. וזה מעודד אותי לצייר מפעם לפעם.
ציור –
אני חש אחרת כרגע, בעצם העובדה שאתה מדבר אלי כך אני מרגיש מאוד קשור אליך
אני –
זה מדהים כמה אתה משפיע על התחושות שלי, גם אני חש אחרת ממה שחשתי קודם כלפיך, קודם רקדנו ביחד ויצרנו אחד את השני, אבל כעת אנחנו מדברים, זו שפה אחרת שדרכה אני יוצר את עולמי. דיבור עבורי הוא דבר מוחשי וממשי יותר. אולי כי אני רגיל למציאות שבאה מתוך דיבור וכעת זה כל כך שונה. אני חש שאני יכול להיות הציור ואתה יכול להיות אני וזו שפה אחרת, ממש אחרת. אני חש שדרך הציור אני יכול לבטא את עצמי בצורה שונה ובדרך שלא הייתה קיימת עבורי דרך מילים. היכולות שלי כעת הרבה יותר מגוונות, הצלחתי להרחיב את גבולות הראיה שלי בזכותך. ועל כך תודה.
ציור –
גם אתה יצרת אצלי יכולות חדשות, אני מרגיש אנושי יותר, אני מרגיש שאני יכול להועיל לבני אדם נוספים באמצעות השפה המיוחדת שלי. וזה מה שאני מתכוון לעשות עוד ועוד.
אני –
האם תסכים שאתה ואני נדבר על מה שכל אחד רואה אצל השני?
ציור –
כן בוודאי, תתחיל אתה, מה אתה רואה כאשר אתה מתבונן בי?
אני –
אני רואה ריבועים ועיגולים, אני רואה נפרדות ואחדות, אני רואה שכל ריבוע הוא שונה מהריבוע השני, אני רואה את מה שמאחד בין הריבועים, אני חש את הזרימה ואת העוצמה שבך, אני חש את הצורך שלך להיות עם עצמך ממש לבד ואת הרצון שלך להיות עם כולם וביחד. אני חש את גודל הנתינה שלך. אני רואה אותך רוקד ובוכה, אני רואה אותך רציני וגם מצחיק. יש בך ניגודים לרוב שיוצרים איזו שלמות ודיאלוג תמידי. אתה חי ונושם ורוצה וגם עושה.
אני רוצה להתוודות בפניך, מפעם לפעם מתגנבת במוחי המחשבה שאתה בסך הכל ציור ואני מדבר אליך כמו היית אדם אנושי. אבל השיחה הזו יותר ויותר מבהירה לי שיש בך את כל מה שיש לבני אדם, זו רק השפה שלך שהיא שונה משפת בני אדם. בסופו של דבר גם אתה וגם אני נוצרנו על ידי אותו בורא עצמו. אני יודע שהבורא השתמש באותם חומרים שמבטאים אותו ואת רצונו כדי ליצור אותך ואותי. אני יכול לראות שאתה חי ונושם. אני יכול לראות בוודאות שאנחנו אחים.
ציור –
אני רואה שאתה רוצה שאני אדבר כעת, אבל אני חש שלא מיצית את כל מה שרצית לומר, אנא תמשיך.
אני –
אני באמת חושב שאנחנו אחים, העובדה שיש לנו אבא משותף עושה אותנו אחים. אני חש בעומק נשמתי אותך, אני יודע שככל שאני מתקרב אליך, כלומר לבנו האחר של אלוהים, אני בעצם מתקרב דרכך לאלוהים. אם אלוהים הוא האבא שלך, הוא בוודאי נמצא בתוכך ואתה בתוכו. ולכן אם אני אוהב אותך וקרוב אליך ומתייחס אליך כאל אחי, אני יכול בדרך הזו להתקרב לאלוהים. אין לי ספק שאלוהים דואג לכל ילדיו, בין אם הם בני אדם או ציור. אלוהים אוהב את היצירה שלו על כל גווניה. אלוהים כמו כל אבא טוב רוצה שילדיו יחיו באהבה וינהלו מערכת יחסים של אחים בניהם.
ציור –
אף פעם לא אמרו לי כאלה מילים, בני אדם בדרך כלל דורכים עלי, שורפים אותי או מתייחסים אלי כאל סחורה שעוברת מיד ליד. לא התייחסו אלי מעולם כאח. ועוד לא שמעתי מישהו אומר שכאשר הוא מתקרב לציור הוא באותו זמן מתקרב לאלוהים עצמו.
אני נפעם ונרגש ממך ומדבריך עד שאני לא יכול לדבר או להביע את עצמי.
אני –
בוא ניקח לנו פסק זמן להפנים את האהבה שנוכחותך השפיעה עלינו.

אחרי עשרים דקות של שקט.
ציור -
אני רוצה לתאר את מה שאני רואה אצלך, אתה מוכן?
אני –
כן בוודאי.
ציור -
אני רואה את האדם שבך, את הניגודים, את השלווה, את ההתלהבות שלך, את החיוניות שבך.
אני רואה את גודל הנתינה שלך ואת הרצון שלך לתקן עולם דרך סיוע לאנשים. אני רואה את היכולת המופלאה שלך להפוך ציור לאדם ואדם לציור, לראות שכל מה שנברא הוא אחדות אחת, שכל דבר קשור בכל דבר ושאחד תלוי בשני. אני רואה את היכולת המדהימה שלך לאהוב כל דבר, בני אדם, ניירות, צבעים ומכחול, ציור. היכולת הזו מעידה שאתה יכול לנוע בין הרבדים השונים, אתה יכול להיות ניר וצבע ומכחול. אתה יכול להיות ציור, להיות המים והים, להיות עץ. אתה יכול להיות מה שבא לך להיות. אני חושב שקנית לך חופש בגבולות רחבים מאוד. אני שמח שפגשתי אותך כי למדתי ממך שאני יכול להרגיש בטוח ליד בני אדם. אני היום יותר בטוח בתהליך ויודע שאין מקריות, הכל לטובה. מה שקורה תמיד רוצה לעזור לי להגיע אל תכלית חיי. על כך אני מודה לך.
אני –
אווו... ציור יקר, כמה מיוחדת השיחה הזו איתך, כמה מרגש לשוחח עם אח מרובד אחר. כמה מרגש לראות אותי דרכך ולהכיר אותי. אני מכיר אותי היום כציור וכמכחול ומים ונייר. לא ידעתי שיש בי כל כך הרבה.
ציור –
בני אדם מתייחסים לעולם הדומם כמו לזבל. בני אדם בדרך כלל אינם מבינים שהחומר הוא בן זוג של האדם ביכולת היצירה שלו. החומר יכול לשתף פעולה וליהנות רק אם האדם אוהב אותו, רק אז החומר הוא בידי היוצר. מהמקום הזה נוצר שיתוף הפעולה. מהמקום הזה היצירתיות קולחת וזורמת ואז רואים ביצירה את האהבה, האהבה שנוצרה בין האמן לבין החומר היא שמשתקפת לעיני המתבונן בעבודת הריפוי דרך אמנות.
אני –
כן, אני רואה את זה אצל נגנים שאוהבים את הצלילים ואת כלי הנגינה. אני רואה לעיתים כנר שמדבר אל הכינור שלו, והכינור נענה ומשתף פעולה, כל אחד מהחלקים בכינור משתתף במאמץ, המיתרים נמתחים באורך הנכון ומפיקים צלילים והרמוניה, הברגים המחזיקים את המיתרים עושים מאמץ להחזיק את המיתרים בדיוק באורך הדרוש כדי להפיק את הצליל היפה ביותר, לעיתים הם מרפים ולעיתים הם מחזקים ומותחים, הכל בהתאם לצליל הרצוי ליצירת הרמוניה. הכנר והכינור עושים אהבה בהופעתם המיוחדת, מכבדים כל אחד את המקום המיוחד של השני.
כך זה קורה אצל שחיינים ואצל אצנים ואצל טכנאים ואצל מדענים. כאשר אנשים פועלים מתוך שיתוף ואהבה לחומר, לצמחים, לחיות ולבני אדם ולכל מי שמשתתף בעבודה היצירתית שלהם, מתרחש נס הריפוי. נס האחדות של כל הבריאה כפי שיצר אותה האל הטוב.
ציור –
אני יודע שאנחנו יכולים לשוחח עוד שעות רבות על התחושות שלנו ועל הדרכים החדשות שלנו לדעת את עצמנו.
האם תוכל בשלב הזה לרשום עבורי חמישים מילים אקראיות שאתה רואה כאשר את מתבונן בציור ?
אני –
כן בוודאי.
הינה חמישים המילים שעלו כאשר התבוננתי בך:
עיגול, ריבוע, כחול, צהוב, אדום, נצח, חלונות, הרמוניה, נפרדות, קשר, תזמורת, שפה, מנגינה, אהבה, חמלה, קבלה, שיתוף, ללמוד, יחד, עבודה, צמיחה, חיבוק, מעלה, מטה, כרכרה, ספירות, חושים, אמצע, מטרה, תכלית, חיים, אחדות, התבוננות, כוונה, מאמץ, שמחה, אחווה, הנאה, יצירה, ריפוי, בריאות, טוב, נסיעה, אור, בריאה, יצירה, מופלא, דרך, עושר, הצלחה, עליה, סולם, צבע, צליל, ריקוד, תנועה.
ציור –
אני מודה לך מעומק ליבי על העבודה שאתה עושה, האם אוכל לבקש עוד בקשה ?
אני –
כן, בוודאי.
ציור –
אני מבקש שתנסח משפט קצר מכל המילים שרשמת,
מנטרה אחת או שתי מנטרות שאנשים יוכלו להתחבר, המנטרה משקפת את כל מה שחווינו ביחד, העוצמה של המנטרה תסייע לאנשים שישתמשו בה.
אני -
להלן המנטרות שלי:
"חלונות נפרדים, של כחול ואדום או צהוב מהם ללמוד על קשר האחדות"
"אתה ליד האור, אתה בתוך האור, אתה חלק מהאור, אתה האור"
ציור –
תודה על התרומה הגדולה שלך למשמעות שלי ולמקומי המיוחד תחת השמים.
אני –
תודה לך על ההזדמנות לרפא את עצמי דרך העבודה היצירתית עמך.
למנטרות האלה אני עומד להלחין מוסיקה כדי שניתן יהיה לשיר אותם ולרקוד אותם ולהפיק מהם שמחה ואהבה.

לחץ לחזרה