מחשבה יוצרת אמונה, שמעצבת מציאות

סופת ההוריקן "קתרינה":

סה"כ הצבעות - 3145

סיכום מהיר של הנתונים מראה ש 56% מהמצביעים חושבים שמגוחך לחפש הסברים לתופעת טבע ו 44% מהמצביעים מסבירים את תופעת הטבע כקשורה למעשים אנושיים(!)
איך מעשה אנושי יכול להשפיע על סופת הוריקן? האם האדם הוא שגרם לסופה להגיע? למה שהאדם יגרום לדבר כזה הרסני? אם האדם יכול להשפיע על הטבע ליצור סופת הוריקן – מה עוד יכול האדם ליצור???
שאלות אלה עלו בראשי מייד עם קריאת תוצאות הסקר. למעשה הן עלו בראשי אין ספור פעמים בעבר ובהקשרים שונים, אבל הפעם חשבתי על זה במובן חדש.
הפעם שמתי לב שמחצית המצביעים מאמינים שלאדם כוח השפעה על הטבע! מחצית מהמצביעים מאמינים שלאדם כוח בחירה החזק מכל כוח אחר, עד כי הוא יכול לייצר סופת הוריקן. אני בספק אם מישהו מהמצביעים חשב על זה בצורה כזו, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן – התודעה האנושית שלנו, או המודעות הקולקטיבית שלנו השתנתה כל כך הרבה בשנים האחרונות והמסה הקריטית מאמינה בכוחו הבלתי נדלה של תת המודע האנושי ליצור מציאות.
 
בסרט "בליפ" שמוקרן כעת בבתי הקולנוע בארץ מוצגת שאלת הפיסיקה הקוונטית במובן הכי פשטני ואנושי שלה – מה עלינו לעשות איתה ומה היא אמרת לגבי התודעה האנושית.
הסרט הזה מסביר למעשה את ההשלכות של הפיסיקה הקוונטית על מנגנון המחשבה האנושית.
המנגנון אשר מראה כי האדם הוא זה שיוצר את המציאות של עצמו באופן מוחלט.
 
כיצד זה פועל?
 
על פי מודל הפיזיקה הקוונטית כל חלקיק של חומר יכול להימצא במספר מקומות בו זמנית, אז הוא מתנהג בצורה של גל. כאשר מגיע צופה ומתבונן עליו, אותו חלקיק "בוחר" נקודה אחת במרחב להימצא בה ומתנהג כאלקטרון.
למעשה החלקיק הזה אינו קיים שם תמיד, אלא הוא נעלם מייד כאשר ההתבוננות בו מפסיקה ושוב הוא נמצא בכמה מקומות בו זמנית. ניתן אפילו לצפות בעצמים כאשר הם מופיעים בשני מקומות ויותר באותו הזמן!
מציאות זו קיימת במיקרוקוסמוס וגם במקרוקוסמוס, לדוגמא:
אדם מנסה למצוא חנייה עם רכבו. בו בזמן שהוא מחפש חנייה ישנם אינספור מקומות פנויים לחנות בהם ולמעשה המכוניות שנמצאות בחניות אינן ממש שם – הן שם רק בפוטנציאל (זהו אופיו של גל). כאשר האדם מתבונן על המקומות האפשריים לחנייה נוצרת בחירה של המכונית האם להימצא שם או לא להימצא שם.
 
כיצד המכונית יכולה לבחור משהו?!
 
למעשה המכונית אינה שבוחרת – המכונית קיימת ממילא בכמה מקומות בו זמנית, כמו האלקטרון הבודד שמרכיב אותה. מי שבוחר אם המכונית תתממש באותו מקום או לא הוא המתבונן.
המתבונן יוצר באמצעות מחשבתו את מיקומו של האלקטרון, או צירוף האלקטרונים (= מכונית). אם המתבונן מאמין שהמכונית נמצאת בנקודה אחת מתוך כל האפשרויות – שם היא תמצא. למכונית עצמה אין רצון, אלא רק אפשרויות.
כאשר המתבונן אינו מאמין כי המכונית נמצאת שם – היא אינה מתממשת שם, אלא באחד הפוטנציאלים האחרים שלה.
 
מנגנון זה פועל ברמה הפיזית של הפיזיקה הקוונטית ועובד בשיתוף עם אופן פעולתו של המוח האנושי והקשרי הנוירונים שבתוכו; הקשרים אשר משתנים כל הזמן, נבנים, מתהדקים, או משתחררים – הכל בהתאם למחשבות שהאדם מייצר במהלך היום. ככל שאדם חוזר על מחשבות מסוג מסוים הקשרים בין הנוירונים מתהדקים ומייצרים יותר מימוש של אפשרויות בדרך אחת. משמע – ככל שאדם ירבה לחשוב שקשה למצוא חנייה באזור מסוים, כך הקשר הנוירונים במוחו יתהדק ותמיד יממש את האפשרות הזו של הימצאות החלקיקים. מה שיקרה לאדם זה שהוא תמיד יסתובב לחפש חנייה ללא הצלחה, וככל שלא יצליח יחזק עוד יותר את הקשר בין הנוירונים הפועלים בנושא – זהו מעגל שתחילתו הוא סופו, וסופו תחילתו.
 
מה ניתן לעשות על מנת לשבור את המעגל ולבנות קשרים חדשים בין הנוירונים?
 
הדרכים ליצור דפוסי מחשבה חדשים הן רבות ושונות כך שכל אדם יכול למצוא את זו המתאימה דווקא לו. אחת הדרכים היא המדיטציה. ישנן אינספור טכניקות של מדיטציה, אשר כולן מטרתן הסופית להביא את האדם להכיר את אופי פעולתה של התודעה ואת היכולת שלו להתעלות מעליה ולנהל אותה. תרגול מדיטציה לאורך זמן מביא את האדם להכיר באופן ממשי בעמדת המתבונן – זה אשר חווה את המחשבות מנקודת מבט אובייקטיבית ולא כפוף למרותן; אז יכול האדם לבחור עם אלה מחשבות לשתף פעולה ואיזה מציאות להביא אל הפועל בחייו.
 
העיקר שיש לזכור הוא שקיימת עבור כל אחד ואחת האפשרות לנהל את התודעה, לבחור את המחשבות ולברוא את המציאות. למעשה כולכם עושים את זה כל היום, רק באופן בלתי מכוון... הנכם מוזמנים לסדנאות המחזקות את היכולת שלנו ליצור את המציאות באופן מודע.